אהבה זה לא כואב

מאמי, אהבה זה כואב.

כמה פעמים שמענו את המשפט הזה, והפנמנו, הסקנו מסקנות, ואמרנו לעצמינו - די, זה לא שווה, לא רוצה שוב להיפגע. ומשהו בפנים התכווץ ונסגר.

אבל אהבה לא יכולה לכאוב. הכאב נובע ממשהו אחר. מהצורך להרגיש אהובה. הפחד להיות לבד. ציפיה, אכזבה, געגוע, כעס, בדידות, צורך, דאגה, תלות, עצב, חוסר אונים. כל המנגנונים הרגשיים שפיתחנו במהלך חיינו, כל מה שלימדו אותנו לכרוך ולקשור באהבה, הם אלה שגורמים לכאב, לכיווץ בלב. הם אינם אהבה. אהבה היא אהבה. היא אנרגיה נקיה, הוויה, state of mind. היא קשורה למי שאנחנו, ולא לאובייקט שאוהבים. בשבילי היא קשורה לחיבה, לחמלה, לשמחה, לאמונה. להתרחבות של הלב. היא עניין של בחירה - מי אני רוצה להיות כבן אדם. היא לא אמורה לכאוב, או לסכן אותנו. היא פשוט אהבה. אם אני בוחרת לאהוב מישהו - זה לא אומר שהוא אמור לאהוב אותי בחזרה, או לרצות להיות איתי, או אפילו רק לחבב אותי. הוא לא חייב לי שום דבר. וגם אני לא חייבת לו שום דבר. כשאני אוהבת מישהו - זה לא אומר שאני אמורה לחיות איתו, או להסכים איתו, או לשנות את הגבולות שלי לפי הרצונות שלו. אני עדיין בוחרת מה נכון לי, מה חשוב לי, מי אני רוצה להיות. כשאנחנו ערים, מקשיבים לגוף, לומדים להכיר ולשים לב למנגנונים הרגשיים שלנו - אנחנו חופשיים לאהוב ולהיות אהובים. וגם לטפל בעצמינו במקומות הכואבים, בלי קשר.

צילום: Wikimedia Commons